חברה עייפה

מאז פתחתי את הבסטות בבלוגלי אין מצב שמהלך יומי לא יכלול כניסה לכפר לראות מה שלומם של שכניי האינטרנטיים. סוג של אהבה שבטית, רחוקה מן הביקורתיות השכלית הנוברת ובוררת.

אלא שהבוקר שטף של רשימות ותגובות, וכותרת בלוג אחת לפחות, התלכדו לכדי יצירת אסוציאציה חולפת זריזה, כזו שמתקבלת מהסתכלות פריפרית, משנית לכאורה , אל תוך שלוש אותיות אלה: CFS.

CFS הם ראשי תיבות של Chronic Fatigue Syndrome. זאת מחלה המתויגת כאידיופאטית (idiopathic), ז"א שהיא ספונטאנית (חה!) או שלא יודעים מאיפה זה בא לנו.

או קיי, אז CFS כוללת כל מיני סימפטומים שלא כולם משתקפים באותן הרשימות והתגובות, יוצא אם כן שמוגזם לדבר על תופעה מגפתית הפוקדת את נושאי אהבתי הכפרית. אולי סוג של Mild CFS?

גם לא. כנראה שזאת הייתה הדרך הקצרה ביותר בה תת המודע שלי מצא לנכון לשגר לי תמונת מצב. אולי בגלל מטופלת אחת. יכול להיות. סטייה מקצועית.

אבל הכיוון ברור. במילים פשוטות, החבר'ה נראים עייפים. כלכלן ולוטה מבקשים לנוח, והרי רק עכשיו קמו לחיים הבוגרים, האתון העיוורת ממתנת עקשנות, מסגלת לעצמה עדשות מגע ומפנטזת לחגוג על פירות עמלו של בן זוגה, מרג' מנתבת את הגאוניות ההיפראקטיבית שלה לטיפוח בריחות מן המסד (ואולי לציד רואה חשבון שרירן שנשמע אחלה אבל למה אני שומע איזה למה מוסווה כל פעם שהיא מדברת עליו?… סקפטיות?) ושין חברי המעודן, שאילולי J.S. Mill הייתי מייחס לו באחת את ההבחנה בין self regarding ו-others regarding acts, מבטל באלגנטיות רטורית נון-קונפורמיות כקונפורמיות אופנתית, תוך ריקון המושג ממשמעותו המשתנה ככל שמתגבשות מוסכמות. רק נתי נשאר מתלהב. הוא כנראה באמת עושה מה שהוא רוצה.

כי יש הסברים רבים לעייפות. אבל זה שנראה לי שולתתת!!!111 הוא הויתור על האמת שבי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה בלוגוספרה, בלוגלי, מוטיבציה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על חברה עייפה

  1. נפלא. באמת.
    מלבד העובדה שתשישות כרונית יכולה להיות סימפטום למחלה פיזיולוגית לחלוטין. אז אולי זה זה? אולי אנחנו לא סתם עייפים, אלא גוססים מבפנים? נרקבים? כמשים? קמלים? כובים והולכים? (למה אולי?)
    סחתיין על האגרגציה הרוחבית. חשבת לעשות הסבה לתחום העריכה?

  2. מרג' הגיב:

    אני חושבת שאני סתם עייפה. ואידיופטית גם.

  3. מרסלו הגיב:

    תודה כלכלן! עריכה? מממ…

    מרג': חיבוק.

  4. פינגבאק: העונה הבאה » ארכיון הבלוג » תיקון.

  5. shin הגיב:

    מרסלו, קטונתי, ג'ון מיל בליגה לאומית. אני אפילו לא יושב על הספסל.
    😉

    חוץ מזה, איזה מצחיקול אתה (והכי שולתתתת!!!!1)

  6. מרסלו הגיב:

    טוב, אתה יודע, אני לומד עברית מקריאת בלוגים. ה -"שולתתת!!!111" היא תרומתה של הפקצה המקומית ללקסיקון שלי – כל אחד ומקורותיו הוא 🙂

  7. Boojie הגיב:

    ראשי התיבות הם CFS, לא CSF. וכמי שנמצאת בהחלמה משמונה שנים לפחות של המחלה המחורבנת הזאת (החלמה שעשויה לא להסתיים לעולם), צר לי לומר אבל ה"עייפות" הקיומית שאנשים מפגינים בבלוגים שלהם אפילו לא דומה למה שחולה CFS מתמודד איתו. פשוט אין לך מושג.
    אצלי, אגב, חוללה את הנס (וממש נס, בקנה מידה ענק) דיאטה דלת פחמימות. כל אחד מוצא את הניסים שלו במקום אחר.

  8. מרסלו הגיב:

    בוג'י:
    ראשי תיבות – כמובן: Chronic Fatigue Syndrome.
    גם – לא התבלבלתי בין השתיים. אבל הפיתוי היה. משהו כמו "תאונות דרכים בגלל אי שמירת שבת". CFS הייתה רק אסוציאציה ראשונית. הנושא הוא העייפות.
    CFS מוגדרת כסינדרום או מטריית סינדרומים. בתפיסה שלי אי אפשר לדבר על מחלה אלא בהקשר הייחודי של כל אדם. סימפטומים זהים יכולים לנבוע מסיבות שונות אצל אנשים שונים.
    אבל הכי חשוב הוא שאת בדרך החוצה.

  9. * ממתנת עקשנות, מסגלת לעצמה עדשות מגע ומפנטזת לחגוג על פירות עמלו של בן זוגה*
    מרסלו יקירי,
    עקשנות, זה ממש לא הקטע שלי. כתבתי שהשם חמור מתאים לי, אבל זה היה בשביל הפרוזה, לא זזתי, כי פחדתי וגם כי הייתה הבנה לא נכונה.
    עדשות מגע – זה הדבר האחרון שבא לי עליו, הרי אני במילא עיוורת.
    ובעניין המפנטזת – אז זה קורה כבר כאן ועכשיו ( טפו, חמסה) – אין צורך לפנטז.
    *לחגוג על פירות עמלו של בן הזוג* נשמע ממש רע. יכול להיות שזאת אני ששומעת שם את הקונספט שתודה לאל אחרי שנים של מאבק הצלחתי להיפטר ממנו. והוא: שלהנות משפע חייב להיות מפרי היזע והדם שלי. תודה לאל, היום אני מקבלת את השפע בברכה בכל צורה שהוא מגיע אלי – בין אם זה מלאך שטופח על כתפי ומניח שק של דולרים על מפתן דלתי ובין אם זה האיש היקר שעושה את מה שהוא אוהב וגם מרוויח בדרך (חמסה חמסה) ובין אם זו אני, שאכן, מה לעשות ממשיכה לעבוד למחייתה וחוגגת גם על פירות עמלה, בגשמי וברוחני, נקרא לזה ככה.

  10. מרסלו הגיב:

    שלום אתון, ברוכה החוזרת! רק יומיים והספקתי להתגעגע!
    כמובן יש בקטע מן ההיתולי. באשר לפנטוז, באחד מכתביך (פוסט? תגובה? לא מוצא אותו עכשיו) רשמת משהו כמו מחסנת עצמך מפני אפשרות של "אי הצלחה" – שתמיד תוכלי לסמוך על הצלחתו הכלכלית של בן זוגך. לא רק מותר גם נכון ליהנות ממה שהחיים מציעים, בייחוד בהקשר הזוגי שבו להתחלק במה שיש הוא ביטוי של הביחד, של אהבת יום-יום. כיוונתי למשחקים שאנחנו משחקים עם עצמנו, למשא ומתן הפנימי – שהוא חלק מתהליך הגילוי העצמי. הרי ברור ששיקול כלכלי הוא לא המניע העיקרי שלך (אם אכן היה, לא היית בוחרת לכתוב עבודת דוקטורט על ראשית הבודהיזם :-)). לכן כשאת "משחררת לחץ" באמצעות המחשבה שממילא בן זוגך מצליח כלכלית, זה מצחיק, כי הרי זה לא העניין.

  11. נעים לדעת שהתגעגעת. אני חושבת שאתה זוכר תגובה שכתבתי לאדר. היא כתבה שם שבמילא אף אחד מאיתנו לא מתכוון להיות מיליונר. אני כתבתי לה שאני דווקא כן בהסתמך על הבןזוג. זה היה יותר בקטע של לפתוח את האפשרות של למה לא בעצם – בעניין של השפע והכסף.
    זה שהבן זוג ( וגם אני הקטנה) בסדר כלכלית – זה לא משחרר לחץ. את הלחץ משחחרת הידיעה שאלוהים גדול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s