המציאות אליבא דה-מראית עין

אולי כי יצא לי יום חופשי ואולי כי אני פשוט אוהב את בלוגיה הזאת ותושביה ובלי ספק בגלל שניהם, כל משפט שאני קורא עושה לי חשק לכתוב עליו.

אחד המשפטים הוא זה, מאת שין:

"ולעניות דעתי, החברה היא קודם כל אנחנו. החברה מורכבת מיחידים."

ולא היא. לכל הפחות, לא ממצה.

ישנו מושג, אם אני לא טועה בפילוסופיה של המדע: תכונות אמרגנטיות(emergent properties) .

הרעיון הוא זה: ככל שרמת ההתהוות (או ההפשטה, אם אנו מדברים בהקשר תיאורטי) נעשית מורכבת יותר, מופיעות, ברמה העליונה, תכונות חדשות שהן אופייניות לה ולא ניתנות לרדוקציה לרמה תחתיה.

תחשבו על פיזיקה, כימיה, כימיה אורגנית וכן הלאה. תחשבו על הגרסאות ההולכות ומתפתחות בתורת ה-strings בפיזיקה תיאורטית. תחשבו על האדם: האם ניתן להבין אותו במערכת מושגית פיזיולוגית בלבד…

במילים אחרות: המכלל הוא יותר מסה"כ הרכיבים שמרכיבים אותו.

כנ"ל החברה.

מעבר ליחידים המרכיבים אותה, חברה מפתחת ישויות ייחודיות לה. מוסדות, למשל.

למוסדות חיים ואינרציה משלהם, ומשך קיומם משתרע לרוב על כמה דורות. לפעמים עשרות. לפעמים מאות.

היחיד נולד אל תוך חברה קיימת ומעוצב, על ידי תהליך של חיברות מתמשך והולך, לתאום את המוסדות החברתיים כך שתפיסותיו, דפוסיו הרגשיים וסך אישיותו, יזינו ויזדקקו לחברה בתהליך של איזון חוזר בלתי פוסק.

האם ניתן להשתחרר מחבלי טבור אלה?

כפי שאתון כותבת ושין מצטט:

“כדי להיות חופשיים ובלתי צפויים אנחנו אמורים להשתחרר מכל מה שבונה את הזהות שלנו – הדעות שלנו, האמונות שלנו, מה שאנחנו אוהבים ושונאים. לשחרר את האחיזה מכל מה שבונה את הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. עד אז – נמשיך להיות הבובות המכאניות שאנחנו.”

אלא שלדעת שין ורובנו, המצב הוא זה:

"כל כך נכון, אני אומר לעצמי. בובות מכאניות שמנסות להגיע לקפיץ שתקוע להן בגב ולשבור אותו כדי להיות חופשיות. איך אפשר להשתחרר מהזהות הזו? הרי למראית עין, זה כל מה שיש לי".

עיין היטב: למראית עין.

יש יחידים שתוך שימוש בטכניקות התבוננות מצליחים לגעת באני שמעבר להתניות החברתיות.

זוהי המשמעות של המשפטים האלה של לאו צה (בפרק 48 בטאו טה צ'ינג):

"אדם הידע שואף ללמוד כל יום דבר, אדם הטאו שואף לשכוח כל יום דבר".

Unlearn היא התרגום האנגלי, ולא "לשכוח", אלא שלשכחה אני משריין מקום בפוסט עתידי, מתי שהוא, על ניטשה.

למעשה, ההארה הנחשקת בהינדואיזם, בבודהיזם ובשאר תורות השחרור אינה אלא זה, מנוסח בוואריאציות שונות (ומוצלחות מהפשטנית שאני מציג כאן).

ולמה כל כך חשוב, למה כל כך הרבה אנשים במשך כל כך הרבה דורות הלכו והולכים בדרך הזו?

כי משהו לא לגמרי מסתדר לנו עם המציאות אליבא דה-מראית עין.